מונקו - חוויה אישית

ההגעה מגיעים ברכבת מניס. התחנה במונקו, בניגוד לשאר התחנות, הינה תת קרקעית. כאילו כדי להכין אותך להפתעה. בתוך התחנה מוצבים שלטים שמכוונים לטריבונות השונות. ביציאה מהתחנה מתחילה להתגלות התמונה. אלפי אנשים צועדים ברחובות הצפופים. רובם לבושים בבגדים של קבוצתם. למרות המסה העצומה של הקהל, הסדר מופתי. רוב האנשים מעל גיל 30, והנשים אינן מיעוט ! ברחובות מוצבים דוכנים רבים לממכר מוצרי F-1 שונים. כובעים, בגדים, דגלים וכו. בדוכן הראשון כובע של מונטויה עולה 35 יורו. בשני 30, ובשלישי אני קונה ב 28. מאוחר יותר אני רואה שמוכרים אותו גם ב 25... מתקרבים אל הכניסה לטריבונה. אין שום סימן למסלול ואני לא מצליח למקם את עצמי. אבל אני יודע שאני קרוב. נשמע קול חדש. מישהו מריץ מנוע. אין מילים לתאר את הרעש. התיאור הקרוב ביותר ? חיית טרף שנמצאת בכלוב ומנסה להשתחרר. רבותי – זה לא דומה לשום דבר שאתם שומעים בטלוויזיה. מתקדמים במדרגות. לפתע מתגלה התמונה הכל כך מוכרת מהטלוויזיה. המפרץ, היאכטות, פניית טבק , והפניה המהירה שמייד אחריה. משמאל – העלייה לכיוון הקזינו. התמונה כולה עולה על סכום חלקיה. אין מונקו , אין כלום – חוץ מתפאורה גדולה מהחיים, שמוכנה לפני ההצגה. דיילת מובילה אותנו אל המושבים. היה לי חשש שנשב נמוך ולא אוכל לראות את כל התמונה. אנחנו מטפסים. נעצרים בשורה האחרונה. מיקום מושלם פשוט. אני מתבונן מסביבי במשך דקות ארוכות, ולבסוף מביט לאחור. עובר זמן רב עד שאני קולט. ה"רחוב" שנמצא ממש מתחתי הוא "ישורת" הזינוק סיום. אני נמצא מטרים ספורים אחרי היציאה מהפיטס. מאיפה הייתי צריך לדעת שקווי הנמל והזינוק סיום נושקים זה לזה ? אני אוכל לראות את המכוניות טסות בישורת – וכל זה כבונוס לא צפוי, בנוסף לאזור הפניות המהירות ( יחסית למונקו) שנמצא הישר לפני. ממתינים בסבלנות עד השעה אחת. בינתיים מרימים עיניים ומסתכלים מסביב. צריך להבין שהטריבונות קיימות עבור פשוטי העם. מי שיכול – שוכר מרפסת באחד מעשרות בתי הדירות שמשקיפים על המסלול. אצולת העולם משקיפה עלינו מלמעלה תוך כדי שתיית יין איכותי. האנשים האלה רואים את כל הישורת, כולל פניית סן דוו שמספקת אקשן , וגם את הקטע המהיר. העניין הוא שלהם יש זווית טובה יותר ( אם כי מעט מרוחקת) , ותנאי מחייה עדיפים. לפתע נשמע רעש חזק. משהו מתקדם לכיוון הקזינו. רנו קליאו ( אני חושב). רק שהיא טסה כמו טיל – ורעש המנוע שלה מחריש אוזניים. אני לא חושב שמישהו טרח להרכיב עליה אגזוז. מקצה הדרוג מגיעה השעה המיוחלת. מאחורי נשמע רעש אדיר. אני מצליח להבין במינארדי חולפת מתחתי. אני רואה אותה על המסך ( שמו שם מסך ענק שממש לא מוטרד מהשמש החזקה – התמונה חדה ונראית מכל זווית). משהו מתקדם מכיוון המנהרה. הלוואי שהייתי יכול לשחזר לכם את הרעש ואת התחושה שהוא גורם. לפתע מופיעה המינארדי בטבק. לפני שאני מצליח לקלוט מה קורה, היא נעלמת לכיוון הבריכה. זו רק הקפת החימוםשל מינארדי – ועדיין, זה לא דומה לכלום. יונג משחיל את הרכב לתוך סן דוו.... אחריה יוצאת יגואר, ואז מצטרפות שאר המכוניות. המדהימה ביותר ? ללא כל ספק – הפרארי . קחו את הטלוויזיות ותזרקו אותן לפח. שום מסך לא מצליח לשחזר את הצבע האדום, המבריק . הזוהר , המתכתי – של הפרארי. רבותי – הצבע מ ד ה י ם !!! ( כל הזכויות שמורות לאורנה דץ). חבל רק שקלקלו את הסכמה עם הפרסומת הלבנה של vodafone. כשהמכוניות חולפות במהירות בישורת מאחורי – הן לא נראות כמו מכוניות. הן נראות כמו הבלחות של אדום , ירוק , כסף. אבל תעזבו את המראה. הרעש – הרעש – הרעש !!! כשהמכוניות מטפסות על אבן השפה בפניה המהירה שמולי – הן מרעידות את האדמה. הרעידה עוברת דרך הטריבונה ומורגשת היטב בתוך הבטן. צריך להיות שם כדי להרגיש את זה. אם רק היה לי כשרון כתיבה מספק – אולי הייתי מצליח להעביר לכם את התחושה. העוצמה של מכוניות פורמולה אחת, כשהן בשיאן, על רקע התפאורה הגדולה מהחיים של מונקו, יוצרת תמונה שגורמת לך לצבוט את עצמך בכוח כדי להיות בטוח שזה באמת קורה- ושאתה שם. את המקצה ראיתם ואני לא מתכוון לסקר אותו. אני יכול לומר שבתוך טבק יש שניים שמתקרבים לגדר הברזל יותר מכל אחד אחר – שומכר ומונטויה. מי נראה רע ? הבאר. בכל פעם שווילנב נכנס לטבק , החלק הקדמי של הרכב מושך לכיוון הגדר, ותיקון ההגה גורם לכל המכונית לזוז כמו מטוטלת. למנועים של הקבוצות המובילות יש רעש צרחני גבוה. האסיה טק לעומת זאת, משמיע נהמה נמוכה יותר – ופחות מרשימה. עוד משהו שלא קולטים בטלוויזיה. הריח. אפשר להרגיש ריח חזק של משהו באוויר. אני לא יכול לחתום על זה – אבל לדעתי זה איזשהו תוצר של בעירה לא מושלמת של הדלק. בפניה המהירה אפשר לשמוע בבירור את בקרת המשיכה עובדת, ואולי זה ההסבר. את הפול לקח מונטויה. הקפת ההאטה שלו הייתה חוויה בפני עצמה. אלפי אנשים עומדים במקומותיהם ומוחאים כפיים בנימוס. לא בדיוק אצטדיון טדי. כולם מוחאים כפיים. כולל הרוב העצום של לובשי האדום. לאחר מקצה הדרוג יש הפסקה של שעתיים, ולאחר מכן מתקיים מרוץ F-3000. בהשוואה למכוניות הפורמולה אחת – ה 3000 נראות כמו שידור בהילוך איטי. הרעש מאכזב, ובכלל – זה אנטי קליימקס. משהו שנראה כמו רנו , יושב אחרי משהו שנראה כמו סאובר במשך כל המרוץ. אל תשאלו אותי על שמות. ה"רנו" הרבה יותר מהירה ואפשר לראות את זה – אבל בשום רגע לא נראה שהיא קרובה לעקיפה. מונקו. המרוץ מסתיים. בורדו אחד מנצח. הקהל עוזב את הטריבונות בשקט ובסדר מופתי – למרות הדוחק הרב. ההמון מתפרץ לרחובות העיר. הצפיפות נוראית. בעוד שעה המסלול נפתח לקהל, אבל אנחנו רעבים, עייפים וצמאים. חוזרים ברכבת לכיוון ניס ומחכים למחר. יום ראשון הרכבת הראשונה מלאה כמו קופסת סרדינים. למרבה המזל לצרפתים יש שכל, ורכבת נוספת מגיעה אחרי כ 20 דקות. התחנה במונקו עמוסה בערך פי 10לעומת אתמול. אנחנו מתמקמים. המכוניות יוצאות למספר הקפות כדי לוודא שהכל בסדר. השעה שתיים. הקפת החימום. הרעש מתחתי מגיע לדציבלים מטורפים. אם כך נשמעת הקפת החימום – איך יישמע הזינוק ? ברשותי אטמים, אבל אני לא מתכוון להשתמש בהם בזינוק. אני לא חושב שנשארו לי סופרלטיבים לתאר אותו ולכן נדלג עליו. אני רואה את השיירה מטפסת במהירות לכיוון הקזינו ונעלמת. אחרי זמן קצר, הם יוצאים מהמנהרה. כמו שרשת חרוזים צבעוניים. ווווווווווררוווווווום. שומכר יושב על מונטויה כמו דבק אפוקסי. כך זה נמשך עד לפרישה. הוא פשוט צמוד אליו. בכניסה לבריכה – היכן שהמכוניות נעלמות, הוא מקביל אליו מספר פעמים. שום סיכוי. מונקו. אני מניח שראיתם את המרוץ, וכבר סיכמו אותו. אני יכול להוסיף, מנקודת המבט שלי, שכל הארוע נראה כמו ציור מופשט במיוחד של פיקאסו, עם מריחות מכחול מטורפות, ופס קול סראונד שעוטף אותך כל הכיוונים. לאחר שמונף דגל השחמט, DC מקיף את המסלול באיטיות וזיכה למחיאות כפיים מצד הקהל שקם על רגליו. כל האוניות שבנמל צופרות. ענק. זהו. אנחנו ברכבת לניס בחזרה. במשפט אחד ? חוויה דתית. תמונות – בקרוב. תגובות ושאלות – בפורום.