אני חייב להודות שמזמן איבדתי את זה העונה. אני אפילו לא זוכר מה היה המירוץ האחרון שראיתי. אולי סינגפור לא בטוח. עונות חד צדדיות לא עושות לי את זה. אבל אתמול שנכנסתי לפורום וראיתי הודעה של יגאל שרייקונן חתם בווילאמס משהו התעורר בי.

אז היה לי קצת זמן פנוי היום והתחברתי ל BBC אבל משהו כבה בי. כבר לא הייתה ההתרגשות של לפני הזינוק אבל עדיין היה עניין. אבל המירוץ התברר כמשעמם למרות הפרישה המוקדמת של ווטל ומהר מאד מצאתי את עצמי עושה דברים אחרים.

אולי זה אני שמתבגר ומאבד עניין אבל נראה לי שמשהו קצת דפוק בספורט שאיבד אוהד שעד לפני תחילת העונה לא העלה בדעתו להפסיד מירוץ. השנה הפסדתי די הרבה ואפילו לא טרחתי לראות תקצירים.

אני מאד מקווה ששנה הבאה תהיה הרבה יותר מעניינת אבל בעולם שמציע אין סוף אפשרויות שמתחרות על תשומת לב הצופה הספורט לא יכול להרשות לעצמו עוד עונה כזאת.

זה לא אשמתו כמובן. הוא כאן בשביל לנהוג הכי טוב שהוא יכול ולנצח בכל מרוץ. אבל דומיננטיות כזאת אני לא זוכר מעונת האליפות של מייקל שומאכר ב 2002. למעשה אם מסתכלים על הטבלה ומוציאים את ווטל ממנה יכלה להיות לנו עונה מרתקת: ארבעה נהגים 17 נקודות הפרש וחמישה מירוצים לסיום. מה שנאמר הכל יכל להיות פתוח. ובן ארבעת המתמודדים שלושה אלופי עולם לשעבר. כן זה יכלה להיות עונה מדהימה.

אבל הבחור הזה, הצעיר הזה עם החוצפה הגרמנית שלו הורס את הכל. חוצפן. גם מה שמעצבן בגרמנים האלה הם לא מאבדים מוטיבציה. קחו אנגלי שזכה באליפות עולם אחת מיד בעונה הבאה הוא מאבד מוטיבציה ומרגיש שאת שלו בהיכל התהילה הוא השיג. גרמני כמו שומאכר וסבסטיאן ווטל יתייצבו כל עונה על המסלול כאילו זו העונה הראשונה שלהם והם מעולם לא זכו בכלום. רק בגיל 40 הם מתעייפים וגם זה בקושי.

והגרוע מכל שלהבדיל ממיייקל שומאכר שקל היה לשנוא וכל תקלה / טעות או סתם יום מחורבן הייתה סיבה למסיבה ועוררה רגשות עזים למרות שהוא הבטיח את האליפות עוד באוגוסט, ווטל הוא בחור סימפטי לא מעורר שום אנטגוניזם ושנאה. למעשה מדובר בבחור הגון שאפשר אפילו לחבב.

כל זה נחמד אבל גורם לפיהוק גדול.

שנה טובה לכולם!

עקב עומס עבודה כללי ואירועים שלא קשורים בי יצא לי לראות רק את תחילת המירוץ. ומכיוון שאחר כך הייתי תקוע בפקק אין סופי האייפון עידכן אותי מה קורה. אם בהתחלה עוד חשבתי שאלונסו יכול לתת פייט לווטל די מהר הבנתי שזה אבוד.

אבל לא על זה אני רוצה לדבר. אלה דווקא על מייקל שומאכר. אני ער לויכוח שמתנהל בפורום על חוקיות המהלכים שלו אבל אף אחד לא מזכיר את העובדה שפתאום השועל הותיק נראה כמו נהג מירוצים.

בתחילת העונה כולם קברו אותו (כולל אנוכי) ואמרו שהוא זקן מדי להתחרות. זה רק מראה לי כמה קל לכתוב דברים בלי לדעת באמת מה קורה. יכולות להיות 1000 סיבות למה הוא נראה עלוב בתחילת העונה. ומכיוון שאנחנו לא יודעים אותן ומכיוון שאין לנו גישה למקורות מידע בקבוצה אנחנו מניחים שהעובדה הבסיסית שהוא מבוגר היא הסיבה.

זה כל כך קל לעשות את ההקש הזה שמוביל אותנו לטעות שוב ושוב בכל מיני תחומים בחיים. מייקל שומאכר מוכיח כמה קל לחשוב בתבניות וכמה קל לטעות איתן. אני למדתי את הלקח.

הבורסה נפלה, שלוש מאות אלף איש הפגינו בת"א, כמעט מלחמה בדרום, הוריקן בניו יורק ליברפול הובילה את הליגה קצת פחות מ 24 שעות, יונייטד מפרקת את ארסנל 8-2 ורק על הפודיום בספא 1-2 של רד בול כאילו כלום לא השתנה. באסה.

השליטה שלהם ושל סבסטיאן ווטל בפרט מבאסת אותי. כאילו היא איזה עדות לעולם סינטטי בו אנו חיים. מעדיף לראות את המילטון על ראש הפודיום למרות שאני לא סובל אותו או אפילו מייקל שומאכר חוזר להתמוגג לקול ההמנון הגרמני. רק לא השעמום הזה שנקרא ווטל ורד בול שלא מצליחים להוציא ממני שום רגש. לא שהם מנצחים ולא שהם מפסידים.

לגבי המירוץ היום היו הרבה אירועים ועקיפות אבל איכשהו מההקפה השניה ידעתי איך זה יסתיים ולא הופתעתי מהניצחון המוחץ של רד בול. אבל מה שהרשים אותי בכל זאת ועורר אותי לחיים הייתה העקיפה של וובר על אלונסו. מדהים!

אי אפשר לחשוד בי באהדה יתרה לבחור העונה לשם לואיס המילטון. למעשה אני לא סובל אותו. אבל אני לא יכול להתכחש לעובדה שמדובר בנהג מירוצים אמיתי ואולי המהיר בסבב. אתמול בהונגריה הוא שב והוכיח שהוא כרגע מספר 1 על המסלול. נכון שהוא לא ניצח וזה קרה בעיקר בגלל טעות שלו. אבל הקרב שהוא נתן על ההובלה היה הירואי. הוא לא ויתר לבאטן אפילו פעם אחת למרות שהוא נעקף ע"י האנגלי פעמיים. וזה מה שיפה בו הוא נלחם עד הסוף.

אתמול הגיע לו לנצח. אבל בספורט לא תמיד הטובים מנצחים ואין מגיע…