אוזלת יד או יד המקרה?

ספורט מוטורי הוא ספורט מסוכן. מאוד. ההקפדה על בטיחות והמודעות, לצד התפתחות טכנולוגית מרשימה בתחום זה, כמו גם העובדה שהורגלנו לראות נהגים מטפסים בקלילות אל מחוץ למכונית מרוסקת, שבמבט ראשון נדמה כי הייתה לארון קבורה, עלולים לגרום לנו לשכוח את זה. ואולם, לאחרונה נראה כי חלה התרופפות: הרבה יותר מדי תאונות מתרחשות ? חלקן הסתיימו בטוב, חלקן פחות; שתיים מהן גבו חיים (סורטיז וטומיצאווה).

ברור שלא את כל התאונות ניתן למנוע. תאונות כמו זו של סורטיז בברנדס-האטץ' או כמו זו של מאסה בהונגרורינג הן תאונות חריגות, שקשה מאוד לצפות. אמנם יהיו מי שיגידו שבברון ידעו שמשהו לא בסדר במכונית של באריקלו ושצריך היה למנוע ממנו לצאת אל המסלול, או לקרוא לו לעצור את המכונית באופן מיידי, אבל במהלך מקצה עשוי נהג לחוות סוגים שונים של בעיות, אפילו מבלי שנדע על כך ? ולא כולן עתידות להסתיים כך, אם בכלל. האם ראוי לדרוש שבכל מקרה של תקלה נהג יעצור את מכוניתו? לדעתי לא.

הרי גם התאונה של סורטיז אולי הייתה נמנעת אילו המערכת למניעת הינתקות הגלגלים הייתה בעלת סטנדרטים קשוחים יותר. אבל גם במקרה זה, תמיד ישנן מגבלות טכניות כאלה ואחרות, ובנסיבות מסוימות יכול להיות ששום דבר לא יספיק. תאונות כאלו, אם כן, כמו זו של מאסה וסורטיז, הן אלו המצביעות על מעורבות אפשרית של יד נעלמה.

היו לנו עוד כמה תאונות חמורות לאחרונה. הייתה זו של וובר בולנסיה, שלטעמי לא הייתה אלא תוצאה של חוסר הבנה ופזיזות; "הגורם האנושי", כמו שאוהבים להגיד אצלנו. סוג אחר של תאונות, שהפך נפוץ במיוחד העונה, הוא זה של התאונות המתרחשות במהלך עצירות. בהונגריה, למשל, היה לנו את קוביצה וסוטיל שהתנגשו זה במכוניתו של זה, לרגליהם של אנשי צוות; היה לנו גם את רוזברג ששוחרר באופן לא-בטוח וגלגל שניתק ממכוניתו התגלגל במורד ישורת המוסכים ופגע במכונאי. ההתאחדות חייבת לפעול ביתר נחישות במקרים כגון אלה, שחוזרים על עצמם לעיתים קרובות מדי, אבל אין מי שייקח אחריות. קונים שם בטיחות, חיי אדם, בכסף ? והמחיר זול.

בואו נעשה קצת חשבון: התקציב של קבוצת ברון ב-2009 עמד על 165 מיליון דולר, והיה השביעי בגודלו. ניתן, לפיכך, להתייחס אליו כאל תקציב ממוצע. תקציבי הקבוצות בעונת 2009 הצטמצמו כ-10% לעומת תקציביהן בעונה הקודמת. אם נניח שהמגמה נמשכה גם בעונה זו, הרי שתקציב ממוצע בעונה הנוכחית עומד על 150 מיליון דולר לערך. תקרית רוזברג כאמור עלתה למרצדס 50 אלף דולר. קנס זה הינו שווה ערך ל-1/3000 מהתקציב, או 0.0003 בלבד ממנו (!).

ההשוואה הבאה אולי אינה בדיוק מתאימה, אבל היא עוזרת לסבר את האוזן: נניח כי תקציבכם השנתי הינו בסך 90 אלף ש"ח (לפי שכר ממוצע של 7,500 ש"ח לחודש), ובתוספת הכנסות "אחרות" עומד על כמאה אלף ש"ח; נניח גם שבמהלך השנה נתפסתם נוהגים במהירות הגבוהה מהמהירות המותרת. אם נשתמש בסטנדרטים של ההתאחדות, הרי שהקנס שתצטרכו לשלם הינו בסך 30 ש"ח… יותר מפעם אחת, כנראה שהיה משתלם לנסוע מהר, לא?

אני לא טוען שמשתלם לקבוצות לעבור עבירות בטיחות, או שהן מרוויחות מזה (למעט במקרים מסוימים), אבל המחיר בהחלט שוחק, לדעתי, את המודעות.

ואולם, כל זה הינו כאין וכאפס לעומת אוזלת היד האמיתית: בשנה האחרונה היו לנו כמה תאונות חמורות במיוחד, שהנסיבות להתרחשותן (או לתוצאתן) ואי הסקת המסקנות הנדרשות בגינן, לא היו אלא רשלנות גרידא. על אחת מהן אולי אפילו לא שמעתם, היא התאונה המחרידה של ג'יורג'יו בארטוצ'י, נהג סדרת "סופר-טרופיאו". בארטוצ'י איבד שליטה על הגיארדו LP-560-4 שלו ביציאה אל ישורת הזינוק-סיום של מסלול מאסאריק (Brno) בצ'כיה והתנגש בעוצמה בקיר הבטיחות (לצפייה בוידאו *קשה* לחץ כאן). האופן שבו הגנה הלמבורגיני על הנהג ראוי לחקירה נפרדת, אבל מטרידה יותר היא תגובת אנשי ההצלה. בארטוצ'י נותר לכוד במכונית משך יותר מדקה (!) עם רגל שבורה וצלעות שבורות. הוא סבל מכוויות בדרגה שנייה שכיסו 40% משטח גופו וכמעט איבד את חייו. ניקי לאודה, מישהו?

bartocci_lambo

שני מרשלים הגיעו בתוך שניות אל המכונית הבוערת, אבל כל מה שידעו לעשות הסתכם בניסיונות עקרים לכבות את האש שבערה באחורי המכונית ועל האספלט, תוך התקדמות איטית אל קדמת המכונית ותוך התעלמות מחרידה מקיומו של בארטוצ'י, משל היה חלק מהשלדה. השערורייה נמשכה עוד שניות ארוכות אחר כך, עד להגעתו של אחד מאנשי צוותו של בארטוצ'י, שהבין בזמן אמת את גודל המחדל: הוא ניסה למשוך את בארטוצ'י אל מחוץ למכונית והרחק מן הלהבות, אך העובדה כי לא היה מוגן עמדה לו לרועץ והוא נכווה בידיו ובפניו. אנשי ההצלה, המוגנים בחליפות מיוחדות, המשיכו לעמוד בצד גם אחרי שצפו בניסיון החילוץ הראשוני העקר. ברגע אחד פאתטי אפשר לראות אפילו איש אחד, לא ברור כלל מה תפקידו, מנסה להפעיל מטף מעבר לחומה, לפני שהתעשת והבין שהמרחק רב מדי. בסופו של דבר היו אלה אנשי צוותו של בארטוצ'י, נהגים ומהנדסים, ששלפו אותו מהמכונית.

שלא תטעו. המסלול בצ'כיה הוא מסלול מודרני שאירח סדרות מפוארות למכביר, בהן WTCC, פורמולה 2, A1GP, GT1, מוטו GP, סופרבייק ועוד. ברגע האמת, כל אמצעי הבטיחות המוכרים כשלו, ובראשם המרשלים ואנשי ההצלה. ההתאחדות אמנם הודיעה שתחקור את נסיבות התאונה, אבל ככל שהתאמצתי לא הצלחתי למצוא פרסום רשמי או הודעה לעיתונות על תוצאות אותה חקירה, ולא ידוע גם על סנקציה כלשהי שהוטלה על מי מהגורמים הרלוונטיים.

תאונה אחרת שאולי ניתן היה לצפות התרחשה בפורמולה אחת דווקא (והיא זו שגרמה לי לכתוב את הפוסט הזה),במרוץ האחרון באיטליה. סאקון יאמאמוטו, נהג היספאניה נכנס לעצירה. אחד מאנשי הצוות (שככל הנראה אינו מעורב בעצירות דרך-כלל) נשאר צמוד למכונית כאשר יאמאמוטו כבר קיבל את האות לצאת לדרך, ונדרס (לצפייה בוידאו *קשה* לחץ כאן). התוצאה: זעזוע מוח ושברים בצלעות. גם במקרה זה לא שמענו על צעדים ממשיים שנקטה בהם ההתאחדות, למעט עוד קנס נלעג, שהפעם היה נמוך אפילו יותר מכרגיל: 20 אלף דולר בלבד. יכול מאוד להיות שהשופטים התחשבו במצבה הפיננסי העדין של הקבוצה הספרדית הקטנה, אבל האם ראוי לעשות כן בעניינים של בטיחות? במצב הדברים שבהווה ? יכול להיות שכן, בדיעבד לא נותר אלא לשאול מה הייתה מטרת הפיאסקו הזה, המתקרא "הקבוצות החדשות".

ולמי שצפה בוידאו, שימו לב כמה קשה להבחין במכונאים לצד המכונית, כאשר היא והם עוטים אותם צבעים בדיוק. חשבו כמה קשה הדבר על המכונאי הראשי, בתנאים של לחץ. האם לא הגיע הזמן לחייב אנשי צוות ללבוש סרבלים בצבעים שיבלטו על רקע המכונית? אולי אפילו סתם כמה פסים זוהרים במקומות אסטרטגיים, כדי שחס וחלילה לא ייפגע הפן המסחרי?

פליפה מאסה אמר כי התאונה שלו לא התרחשה סתם.

"לפעמים אנחנו רואים דברים מדהימים ולא מבינים מדוע הם קורים. כך היה בתאונה שלי. היא הייתה מדהימה, אבל הייתה לה סיבה." אמר הברזילאי, וכאשר נתבקש להרחיב הוסיף: "יכול להיות שהלקח הוא לא לקחת דבר כמובן מאליו. פעם הייתי רואה תאונות ודברים רעים אחרים קורים וחושב לעצמי שזה קורה רק לאנשים אחרים."

מישהו בהתאחדות צריך ללמוד את הלקח הזה. היד הנעלמה ההיא לא באה לבקר לעיתים כל-כך קרובות, ולמזלנו, היא בדרך כלל לטובתנו.

3 תגובות על הפוסט “אוזלת יד או יד המקרה?

  1. כתבה חזקה דדי.

    לי אישית יש תחושה כבר הרבה זמן שחוסר הענישה של ה FIA על נהיגה מסוכנת יחד עם תקני הבטיחות המתקדמים והכסף הגדול המעורב, הביאו לעולם דור של נהגי מירוצים שבשבילם הסכנה אינה קיימת ואלימות או לקיחת סיכונים על המסלול היא דרך החיים כי אין להם מחיר והתנהגות ספורטיבית מבחינתם היא מילה גסה במקרה הטוב או פשוט מתורגמת כ"לא לקחת שבויים" במקרה הרע.

    רק היום בזינוק (סינגפור) אלונסו חתך את פאטל בצורה מסוכנת לטעמי( שלא לומר לא ספורטיבית) וזה עוד היה מקרה קל שבכלל לא גרם למצמוץ. בשנות השבעים ומוקדם יותר, זינוק כזה היה נסגר בין הנהגים כמו שאנדרטי הסביר פעם לרויבק. הנהגים הותיקים היו מסבירים לנהג החדש מה מותר ומה לא ואם הוא לא היה מקשיב היו מסבירים לו על המסלול… כנראה שה FIA אף פעם לא עשו את תפקידם כראוי.

  2. תודה.

    החיתוך שאלונסו ביצע בזינוק באמת כבר הפך לסוג של סטנדרט – וחבל. לי אישית הציק יותר שקובליינן הגיע לעצירה מוחלטת עם מכונית בוערת בצורה בלתי-רגילה, בדיוק מעבר לקיר המוסכים, והיה צריך ללכת לבקש מטף כדי לכבות אותה בעצמו.
    במידה מסוימת, זה די מזכיר את המקרה של בארטוצ'י: צריך רק לדמיין מה היה קורה אם הלוטוס הייתה עולה באש בגלל תאונה, והמרשלים היו מתעכבים כך. התוצאות, ככל הנראה, לא היו שונות. מדאיג…

  3. יש תאונות שלא ניתן למנוע (באריקלו, וגם הנרי סרטיס), יש הרבה צביעות בנושא.
    בסופו של דבר הכסף משחק תפקיד עצום. מונאקו הוא מסלול מאוד מסוכן, ודווקא לצופים. הוא לעולם לא ייצא מסבב, אלא אם תהיה בו תאונה חו"ח.

כתיבת תגובה

האימייל לא יוצג באתר. (*) שדות חובה מסומנים

תגי HTML מותרים: <a href="" title=""> <abbr title=""> <acronym title=""> <b> <blockquote cite=""> <cite> <code> <del datetime=""> <em> <i> <q cite=""> <strike> <strong>