אני אוהב את מונאקו. כותבים רבים שפכו בעבר טונות של דיו על המרוץ הזה, ואני רק אחזור על דברי חכמים: מדובר על מסלול שמציג לנהגים אתגר קשה מאוד וחסר כל סלחנות. תוסיפו על זה תפאורה יפהפייה, ותקבלו מתכונת למרוץ מרתק ונוצץ.

מעבר לכך, יש בעיה קטנה עם מונאקו: המרוצים במסלול הזה משעממים, וזה בדיוק מה שקיבלנו ביום ראשון. דומה היה שכל הנהגים השכילו להפנים שפשוט אין טעם לנסות לעקוף, ועקבו כמו כיתה ממושמעת אחרי המוביל. פרננדו אלונזו עוד הצליח לבצע שתי עקיפות, אבל בהתחשב בנעקפים, לא מדובר על הישג אדיר.

מונאקו היה Non-Event והיה זה רק הולם שאקורד הסיום שלו התבצע על ידי אנטי-נהג. לאורך כל הקריירה שלו, מייקל שומאכר התאפיין ביכולות נהיגה על-אנושיות, שאליהן התלוו טקטיקות נלוזות ומכוערות.

ואולם, השנה הגיעה אל המרוצים מעין בריה משונה, המכונה "שום-אחר". היא מתאפיינת ביכולות נהיגה לא מעניינות, ומסיימת את המרוצים כ-Also Ran אנונימי, שלא מבצע שום מהלך שמשפיע על תוצאות המרוץ, ובוודאי לא שולט בו.

שומאכר הזכיר לכולם את אופיו הארוגנטי כבר לפני המרוץ, בראיון שבו נשאל על מעלליו במקצה הדרוג של מונאקו 2006, עת חסם את המסלול בנסיון מכוון להרוס את הקפת הדרוג של פרננדו אלונזו. התשובות של שומאכר לשאלות בנושא זה התאפיינו ביהירות, ולוו בעלבונות אישיים כלפי המראיין.

שומאכר חזר לזירת הפשע בהקפה האחרונה של המרוץ, ועקף את אלונזו שנייה לפני הסיום, תחת מכונית הבטיחות. אין לי עניין בהתפלפלויות משפטיות, אין לי עניין לקרוא את פרק 5 סעיף קטן 8 בתקנות. זה די ברור לכל בר דעת ש-FIA  לא רוצים לבייש את עצמם במרוץ שנגמר כשמכונית כביש מנצחת בו, ולכן הם נותנים לה להיכנס לפיט לפני הסיום.

הצמד שומכר וברון הוכיחו מי באמת חתום על כל המהלכים הנקלים שהשניים ביצעו בפרארי, והגנו בתוקף על המהלך. שומאכר גם הוסיף מתקפה פסיכולוגית כלפי דיימון היל, טקטיקה שהזקנים בינינו עדיין זוכרים מימי היריבות ביניהם על המסלול.

מסקנה? יש שני דברים בפורמולה אחת שעדיף לנו להשאיר מאחור: מונאקו ושומאכר.