האמריקאים לא טועים

המכונית מתקדמת באיטיות, אור צהוב ראשון נדלק בחנוכייה, אחר כך אור צהוב שני – והמרוץ מוזנק.

האדמה רועדת והאטמים באוזניים לא עוזרים כאשר גלי הדף עצומים מחלחלים לכל הרקמות בגוף. האוויר מסביב נע בצורה מוזרה, וממש אפשר לראות בו את הגלים.

למי שחשב לרגע שמדובר על מה שמרגיש הנהג שיושב במכונית – אז לא. זו החוויה שעוברת פעם אחר פעם על עשרות אלפי הצופים שיושבים לאורך הישורת הקצרה, בזמן ששתי מכוניות נייטרו 'Top Fuel' משחררות 8,000 כוחות סוס מהמנוע שלהן וממריאות קדימה.

החוויה מסתיימת הרבה יותר מהר מ-4 השניות שלוקח למכוניות לגמוא 1,000 פיט (304.8 מטרים), אבל הרושם שנשאר על הצופה – הדופק המואץ והאדרנלין המפמפם בעורקים – נותר עוד שניות ארוכות לאחר מכן. על הלוח מתנוססים מספרים בלתי-נתפסים של מהירות גבוהה מ-500 קמ"ש, ובאופק אפשר לראות את המכוניות מאיטות בעזרת מצנחים.

הגוף המנהל של ליגות הדראג הבכירות בעולם מתקרא (NHRA (National Hot Rod Association. לא-פחות מ-80,000 מתחרים רשומים תחתיו, והוא מהגופים הגדולים ביותר בעולם בתחום המרוצים.

האמריקאים לא טועים

בעונת 2010 מתקיימים 23 מרוצים ב-4 קטגוריות מקצועיות. הבכירה שבהן היא קטגוריית 'Top Fuel' שהוזכרה לעיל. מכוניות הקטגוריה דומות יותר לחץ עם זוג גלגלי ענק מאחור. הדלק שבו הן משתמשות מורכב מ-90% נייטרומתאן ו-10% מתאנול. המנועים, מעבר לכח ההנעה האדיר שאותו הם מעבירים לגלגלים, מייצרים גם כח הצמדה עצום בעזרת גזי פליטה המכוונים מעלה.

מכוניות אלו נחשבות למכונות בעלות התאוצה המהירה ביותר בעולם, אפילו יותר ממטוסי סילון המוזנקים מנושאת מטוסים בסיוע בליסטרה, ואפילו יותר ממעבורת החלל בזמן המראה. אמנם ישנן מכוניות דראג בעלות מנועי סילון שהגיעו לתאוצות ומהירויות סופיות גבוהות יותר, אולם חוקי הדראג קובעים כי על מנת שיוכר שיא, יש לבצע מקצה זמן-מהירות החורג בעד אחוז אחד, באותו מפגש.

קטגוריה נוספת היא זו של מכוניות 'Funny Cars'. במכוניות אלו מותקנים מנועים דומים מבחינת תרכובות הדלק וההספק, אולם הן שונות חיצונית הודות לכיסוי המשווה להן מראה של מכוניות יותר שגרתית. גם מכוניות אלו מגיעות למהירויות של מעבר ל-500 קמ"ש, אבל הן מעט איטיות יותר.

שתי קטגוריות נוספות הן 'Pro Stock' ו-'Pro Stock Motorcycle' בהן מתחרים מכוניות ואופנועי דראג סידרתיים המגיעים במהלך המרחק הקצר למהירויות של כ-300 קמ"ש.

מעבר לקטגוריות הבכירות קיימות קטגוריות משנה רבות נוספות, הכוללות גם מפלצות קטנות שמזכירות בצורתן את מכוניות 'Top Fuel', ולהן מנוע קטן המספק "רק" 2,000 כוחות סוס ואשר מביא אותן למהירות של "רק" 400 קמ"ש.

בחודש מרץ האחרון זכיתי, לראשונה בחיי, לחוות את החוויה ממקור ראשון בזמן טיול משפחתי לארה"ב. העיירה Gainesville בפלורידה, המרוחקת כ-100 מייל מאורלנדו, נראית מקום די שומם – כזה שאין שום סיכוי שהייתי מגיע אליו בנסיבות אחרות – אבל יש להם שם, מחוץ לעיירה, פיסת אספלט ישרה וארוכה עם יציעים גדולים לאורכה: מסלול למרוצי דראג – רק למרוצי דראג! מסלול שנחשב לאחד המהירים בעולם וזוכה להיות לא-פעם זה שבו נשברים שיאי המהירות.

האמריקאים לא טועיםהאמריקאים, כמו בכל סדרות המרוצים בצפון אמריקה, יודעים לספק שואו לקהל. אזורי הפיט של הקבוצות נגישים לקהל הרחב, והספונסרים השונים מציבים מכוניות בכל פינה, איתן אפשר להצטלם אפילו בתוך כיסא הנהג. העדות הטובה ביותר היא שגם ילדי השמנת שלי, שזכו כבר להיות במרוצי פורמולה אחת, באמת נהנו מביקור במרוץ.

מרוצי NHRA מסוקרים באופן קבוע על ידי ערוץ ESPN, וגם בארץ ניתן לצפות בהם בימי שני בערב. אומנם בליגה זו, יותר מבכל ליגת מרוצים אחרת, הטלוויזיה מנוונת לחלוטין את התחושות, אבל זה עדיין נחמד לראות.

בלי שום קשר לעולם הפורמולה אחת, לכוכב הגדול של הליגה קוראים שומאכר, טוני שומאכר. זה זכה בתואר האליפות באופן רצוף מאז 2004. במרוץ בו צפיתי בגיינסוויל, פלורידה, הוא גם קבע את שיא המהירות ל-1,000 פיט: 324.98 מייל לשעה, שהם כ-523 קמ"ש. ממש במקרה הצלחתי גם לצלם את המקצה הספציפי בוידאו:

במרוץ נקבע גם שיא המהירות בקטגוריית 'Funny Cars' על ידי מאט הייגן: 316.15 מייל לשעה, שהם כ-508 קמ"ש – וגם אותו צילמתי במקרה בוידאו:

האמריקאים לא טועים. בתור חובב ספורט מוטורי, המוצא עצמו כל פעם מחדש מתוסכל מצפייה במרוצי פורמולה אחת משמימים, ומתעצבן מהסטריליות לה "זוכים" הצופים במסלול, אשר באה לידי ביטוי בחוסר גישה לפיט או לנהגים, אני יכול להמליץ בחום לכל מי שמתכנן להיות בצפון אמריקה, לבדוק את לוח הזמנים של הליגה ופשוט לקפוץ לצפות במרוץ. זו חוויה שכל חובב מרוצים צריך לחוות, ולא פחות חשוב מכך ? להרגיש; לפחות פעם אחת בחיים.