אדולף הוהליינן: קצין SS קר-רוח או דמות טראגית?

האם ראוי לתאר את מי שהיה קצין SS בתקופת השלטון הנאצי בגרמניה כדמות טראגית? קצת קשה לי לעשות את זה ? ובכל זאת, דמותו של אדולף הוהליינן, קצין SS שמונה על ידי אדולף היטלר לעמוד בראש פרויקט המרוצים הגרמני עשויה להתאים לתיאור זה. הוהליינן היה האחראי מטעמו של הפיהרר לפקח שהכסף שהושקע בפרויקט המרוצים לא מבוזבז לריק ומנוצל למטרות טובות, בדמות ניצחונות על מסלולי המרוצים שיתורגמו לאחר מכן לתעמולה להעלאת והאדרת שמו של השלטון הפאשיסטי הגרמני.

הוהליינן נולד בשנת 1881 בפרוסיה, והספיק להילחם בצבא הגרמני במלחמת העולם הראשונה, תוך שהוא זוכה לעיטור צלב הברזל. כחייל מקצועי כל חייו מונה בשנת 1934 כאחראי הרשמי על NSKK, מועדון המכוניות הנאציונל-סוציאליסטי בגרמניה, שכלל בתוכו בעצם את כל תחום הספורט המוטורי. בכך קיבל על עצמו הוהליינן את הפיקוח על הפרויקט החשוב מכול מבחינתו של השלטון הנאצי: בנייה של מכונית מרוץ גרמנית והשתתפותה במרוצי גרנד-פרי באירופה. מיד בתחילת הדרך הפך הפרויקט היוקרתי הזה לפרויקט כפול: מרצדס ואוטו-יוניון לקחו בו חלק ? והוהליינן הוא זה שאמור היה לנהל הכול.

כבר ב-1934 חויבו כל נהגי המרוצים בגרמניה להירשם כחברים ב-NSKK, וכפועל יוצא, הפכו גם לחברי SS בעלי דרגות קצונה. הוהליינן, כקצין SS בפועל, יכול היה בעצם להפעיל את כוחו וסמכותו ולפקד על כולם, אולם מראש ידע כי אין לו סיכוי גדול אל מול האנשים הללו, שכל מה שעניין אותם היה דבר אחד: ללחוץ על דוושת הגז ולסובב את ההגה. הוהליינן ידע כי זהו קרב אבוד מראש, ונראה לעתים מסתובב כמי שאיבד משהו, במדי ה-SS שלו, בין כל אותם נהגים ומכונאים עם סרבלים מלוכלכים בשמן.

אדולף הוהליינן
אדולף הוהליינן

למרות שלא זכה להערכה מצד חברי הקבוצות, נהנה הוהליינן מכל רגע שבו שהה על מסלול המרוצים, או בקרבתו, כמו גם באחד ממפעלי הקבוצות. הוהליינן היה חובב ספורט מוטורי מטבעו וכאחד כזה, התפקיד שקיבל יותר משימח אותו, בייחוד מכיוון שלאחר שנים של שירות בחזית, כחייל מקצועי, יכול היה עכשיו לנוח מעט.

לאדולף הוהליינן לא היה כל ידע מכאני, בטח שלא בתחום הספורט המוטורי, אבל הוא הופיע בכל אירוע רשמי, כמו גם בכל מרוצי המכוניות שנערכו בין השנים 1934-1939, אז היה עולה אל המסלול, מסתובב גאה בין המכוניות והנהגים במדיו המצוחצחים והמהודרים בסמלים נאציים, לוחץ ידיים לנהגים שהשתדלו להימנע ממנו ככל האפשר, מנסים שלא לערב פוליטיקה וספורט.

לאחר מכן, ממש לפני הזינוק למרוץ, היה תופס הוהליינן את מקומו על בימת הכבוד וצופה במרוצים עד תומם. מיד לאחר שהונף דגל השחמט היה יורד, בדרך כלל לעבר אחד מ"חיצי הכסף" , ומגיש לנהג המנצח זר פרחים גדול, עטוף בדגל וצלב קרס, ומעניק לו את גביע הניצחון של המרוץ. הוהליינן היה דואג שיצולמו תמונות שינציחו את הרגע ההיסטורי, ומיד רץ לכתוב את המברק הקבוע בו דיווח לפיהרר "שלו" על עוד ניצחון מפואר של פאר תעשיית הרכב הגרמנית, שמתעלה על יריבותיה.

בפעמים שהניצחון היה נופל בחיקו של נהג לא-גרמני, דוגמת נובולארי בגרנד-פרי הגרמני של 1935, או ריצ'ארד סימאן הבריטי (למרות שניצח במדי מרצדס), היה הקצין הגרמני דואג להצניע את הניצחון ומדווח כמה קשה היה לנהגים המקומיים במכוניות הגרמניות להגיע להישג של מקום שני או שלישי, ומבטיח שבעתיד הם ינצחו, כמובן.

ב-1 בספטמבר 1939 פלשה גרמניה לפולין והחלה למעשה את מלחמת העולם השנייה. ה-NSKK חולק לשלושה חלקים, מאבד למעשה את תפקידו הרשמי כאיגוד הנהגים בגרמניה, ומפנה אותם לטובת תפקידים צבאיים כאלו ואחרים. הוהליינן איבד מכוחו, מבלי יכולת להתנגד למהלך זה, כמובן. הספורט המוטורי שהיה בן-טיפוחיו חדל מלהתקיים והמאמץ הגרמני הופנה לטובת הלחימה. הוהליינן עצמו חלה בסרטן וככל שהמלחמה נמשכה מחלתו התחזקה, עד שהכריעה אותו, ב-1942.

לאחר המלחמה חששו נהגים רבים לכתוב או לדבר על הוהליינן או על הקשר שבין הספורט המוטורי הגרמני והמשטר הנאצי, ולו רק בכדי שלא יזוהו בטעות כאוהדי הממשל. למרות זאת, נהג המרוצים הגרמני רודולף קרצ'יולה כתב עליו כי היה "אדם בעל מזג-טוב שהאמין בכל ליבו באידיאולוגיה הנאציונל-סוציאליסטית ואשר למרות תפקידו הבכיר לא ניצל לעולם את מעמדו…" .