המבחן שנערך בשבוע שעבר בחרז הוא השני מבין מבחני החורף. לפנינו ישנם עוד שני מבחנים נוספים, האחד בחרז והשני בברצלונה, והקבוצות לא יחשפו את קלפיהן באמת, עד לרגע האחרון.

השנה, יותר מבשנים קודמות, קשה להסיק מסקנות כלשהן מהזמנים, שכן האיסור על תדלוקים – משמעו שהמכוניות עשויות לשאת טווח גדול של משקלים. מיכל דלק מלא מכיל כעת כ-180 ליטר דלק לערך, שהם כ-145 ק"ג. ביחד עם המשקולות לאיזון השלדה עשוי המשקל לנוע בטווח של כמעט 200 ק"ג (!).

רבים גורסים כי ארבע הגדולות: רד-בול, מקלארן, פרארי ומרצדס, נמצאות בליגה משלהן. רד-בול שומרת את הקלפים קרוב לחזה, יותר מאחרות (וההשקה המאוחרת סייעה לה בכך), ולמרות בעיות אמינות שנתגלו במכונית, שני הנהגים ומנהלי הקבוצה נשמעו מעודדים מאוד מהביצועים. מקלארן ביצעה איסוף נתונים באמצעות מתקנים יוצאי-דופן שבנתה במיוחד לשם כך, כאשר המטרה העיקרית היא, ככל הנראה, לבחון את השפעת הצמיגים הקדמיים החדשים על האירודינמיקה. יש מי שהמתקנים הללו, יחד עם הצבע הירוק המפורסם, מבוסס הפראפין, לבחינת זרימת האוויר ("VizFlow"), מזכירים לו את תחילת העונה הקודמת, אז סבלה הקבוצה מבעיות אירודינמיות קשות. ואולם, נדמה כי הפעם הסיפור שונה לגמרי והמקלארן, יחד עם הרד-בול, מובילה את חבורת הצמרת.

במחנה האדומים נזהרו מאוד מלהסיק מסקנות מוקדמות מהקצב שהצליחה ה-F10 לנפק במבחן הראשון בולנסיה – ובצדק. המכונית החדשה של פרארי הפגינה, יותר מכל, אמינות יוצאת-דופן ועקביות. הגדיל לעשות פליפה מאסה ביום האחרון של המבחן בחרז כשביצע 160 הקפות, מרחק שני מרוצים וחצי, למרות בעיית אמינות אמיתית אחת (עצירה נוספת הייתה ככל הנראה מכוונת, לשם בחינת צריכת הדלק).

שני סודות זלגו בתקופה האחרונה לתקשורת ביחס למכונית החדשה ממארנאלו: האחד, מהנדסי הקבוצה בחרו להתקין את מנוע המכונית כשהוא מוטה קדימה בזווית של 3.5°. פתרון זה יושם כבר במכוניות פורמולה 1 בעבר, ואמנם עשוי להגביה את מרכז הכובד של המכונית ולפגוע באיזון השלדה, אך מנגד, היתרון מתבטא באפשרות להשיג זרימת אוויר בנפח גדול יותר אל החלק האחורי של המכונית שתביא לייעול פעולת הדיפיוזר המשולש. בהתחשב באורך המנוע, זווית כאמור עשויה לתרום כ-30 מ"מ של מרווח נוסף. הסוד השני שנחשף קשור לשמועות שנפוצו לאחר השקת המכונית החדשה, לפיהן בפרארי שוקדים על בניית גרסא שנייה שלה, כיוון שהם אינם מרוצים מביצועיה. ואולם, ג'יימס אלן חשף באתרו כי הקבוצה גייסה לשורותיה בדצמבר האחרון מהנדס שעבד לפני כן בטויוטה והביא עימו רעיון לבניית דיפיוזר עם פתח הזנה בגודל של נייר A3 (!). ייתכן מאוד שכעת עובדים על שילוב הדיפיוזר הזה בשלדת המכונית, אך כנראה שלא נדע זאת, אלא במבחן האחרון, אז צפויות הקבוצות להתקין את ה"חבילות" הסופיות לקראת בחריין.

כך או כך, נראה כי מקומן של פרארי ומרצדס הוא, לפחות בשלב זה, בשורה השנייה של הגריד. בנבחרת הגרמנית נתקלו גם כן בבעיות, בראשן טעות בתכנון חלוקת המשקל של המכונית, כך שזה מוטה מדי לטובת הציר הקדמי. בקבוצה שוקדים כעת על פתרון לבעיה, ככל הנראה באמצעות ביצוע שינויים במתלים. במהלך המבחנים נתגלה גם כי מפלטי המכונית נסדקים בכל 100-200 ק"מ, אך סביר להניח כי פתרון בעיה זו יהיה פשוט יותר.

קבוצת סאובר הרשימה מאוד גם כן במבחנים, ואולם, ייתכן מאוד כי מכונית הקבוצה נשלחה אל המסלול פעמים רבות כשהיא קלה בדלק, במטרה לקבוע זמנים טובים ולמשוך ספונסרים. הוויליאמס והרנו הפגינו ביצועים טובים לא-פחות, במיוחד במקצים ארוכי-טווח, ונראה כי הן מהוות כעת זנב לאריות. הפורס-אינדיה החדשה – גם היא אינה קוטלת קנים ובקבוצה נשמעו מעודדים מאוד מהביצועים, בפרט מן היכולת האירודינמית של המכונית. הטורו-רוסו החדשה אמנם שלטה בזמנים משך שני ימים בחרז (באחד מהם רק כדי לאבד את המקום הראשון לקוביאשי ברגע האחרון), אך סביר להניח שהחבילה שיש ברשותה, למעשה הרד-בול של העונה הקודמת, לא תספיק.

קבוצת וירג'ין הוכיחה לכולם שאין זה מובן מאליו להקים קבוצה חדשה ולבנות מכונית מאפס. הטבילה הראשונה במים העמוקים כמעט נגמרה בטביעה, כשטימו גלוק גילה שמתלה הכנף הקדמית אינו מסוגל לעמוד בעומס האירודינמי. החלפת המתלה וחיזוקו עלו לקבוצה בזמן יקר ובסופו היא הצליחה להשלים פחות מ-400 ק"מ של מבחן.

המבחן במספרים

זמנים

מרחקים