כישלון רודף כישלון; או איך קרה שכל המעורבים באחת מן הפרשות החמורות בתולדות הספורט המוטורי נפטרו מעונש

ביום 28 בספטמבר 2008, שעות ספורות לפני שהחל הגרנד-פרי הסינגפורי, זומן נלסון פיקה, נהג קבוצת רנו באותם ימים, אל חדרו של פלאביו בריאטורה, אז מנהל הקבוצה, לשיחה אישית. באותה שיחה נתבקש הברזילאי הצעיר, ככל הנראה על ידי פאט סימונדס, לשעבר המנהל הטכני של הקבוצה, לגרום ליציאתה של מכונית הבטיחות במהלך המרוץ, בזמן ובמקום שיאפשרו לפרננדו אלונסו, אלוף העולם פעמיים ובן זוגו לקבוצה, לזכות ביתרון ממשי על פני יריביו, אולי אפילו בניצחון.

"כל נהג פרומולה 1 יודע", יצהיר לאחר מכן פיקה בעדותו, "שמכונית הבטיחות יוצאת אל המסלול רק כאשר הוא חסום על ידי מכונית עומדת או על ידי שברי מכוניות, כתוצאה מתאונה", ויודה, למעשה, כי הבין את מהותה של הדרישה: לבגוד בכל העקרונות שעליהם צריך להתבסס מצפונו של נהג, ולרסק את מכוניתו ? בכוונה תחילה.

הודאתו של פיקה נמסרה לרשויות הספורט על ידי עורך דינו זמן קצר לאחר שפוטר מרנו, על רקע הישגיו הדלים. העיתוי המפוקפק הביא (כמעט) את הכול להאמין כי הגילוי המרעיש אינו אלא ניסיון נקמה במעסיקיו לשעבר. עברה של סדרת הפורמולה 1 אמנם שופע פרשות מביכות, אבל השפעה על תוצאות מרוץ בדרך של גרימת תאונה בכוונה-תחילה נתפסה כחצייה של קו אדום; הקו שמעברו השני שוכנת לא רק הפגיעה בערכי מוסר ואתיקה בסיסיים, בשמה של הסדרה ובערכה בעיני אוהדיה ? שם ביקרנו לא אחת ? אלא גם הפגיעה בבטיחות הנהגים, קהל הצופים והסדרנים כאחד.

למרבה הצער, חקירת FIA, כמו גם החקירה הפנימית שניהלה קבוצת רנו, העלו כי יש ממש בהצהרתו של נלסון פיקה. "לפחות שניים מחברי הקבוצה, אחד מהם בכיר (פאט סימונדס), קשרו קשר להפיק תועלת מריסוק מכוון של המכונית שבה נהג נלסון פיקה", הייתה המסקנה הרווחת. אף אחת משתי החקירות לא הצליחה להגיע למסקנה חד-משמעית ביחס למעורבותו של פלאביו בריאטורה. פרננדו אלונסו, נהג הקבוצה והמרוויח הגדול ביותר מהוצאתה לפועל של המזימה, נמצא בלתי-מעורב.

f1-singapore-2008-piquet-crash1
נלסון פיקה ברגע ההוצאה לפועל

מועצת הספורט המוטורי העולמית דנה בעניינה של רנו ביום 21 בספטמבר 2009 וחבריה החליטו להטיל עונש כבד למדי על סימונדס ובריאטורה. שני האישים הושעו מכל פעילות שבה מעורב FIA, הראשון לתקופה של חמש שנים והשני לתקופה בלתי-מוגבלת. נלסון פיקה, המוציא לפועל, זכה לחסינות שערורייתית בתמורה לעדותו.

קבוצת רנו הגיעה לדיון לאחר שבריאטורה וסימונדס התפטרו מתפקידם בקבוצה. גם נלסון פיקה, כאמור, כבר לא נמנה על עובדיה. הקבוצה טענה בפני חברי המועצה כי לא יכלה לדעת מבעוד מועד על קיומה של המזימה, הן בשל היותה בלתי-נתפסת והן משום שמקורה בקשר שקשרו ביניהם שני מנהלים בכירים בקבוצה. בתצהיר שהגישה בדיון ניכר כי היא כמעט מתרפסת בפני חברי המועצה, תוך שהיא מכירה בחומרת ההאשמות, מתחייבת לבצע שינוי פנים-ארגוני משמעותי, וחשוב מזה ? להמשיך ולהתחרות בסדרה. כל אלה, כמו גם תצהירי תמיכה שהגישו עבורה קבוצות אחרות, קנו לה פטור מעונש בפועל והיא נידונה להשעיה על תנאי לתקופה של שנתיים, בלבד.

אדם נוסף שייתכן כי היה ער לפרטי התכנית, לפני שיצאה אל הפועל, ושאולי היה מסוגל להתריע מפניה, הוא עד אנונימי שהעיד בחקירות שהתנהלו. אלא שהחוק הבריטי, מקום מושבה של קבוצת הפורמולה 1 של רנו, מגן על עובדים המוסרים מידע לממונים עליהם בעניין פעילות בלתי-חוקית או בלתי-מוסרית.

פלאביו בריאטורה ופאט סימונדס החליטו שלא לקבל את העונש שנגזר עליהם ופנו לקבלת סעד משפטי. ביום שלישי האחרון קבע בית המשפט בצרפת כי ההליך שניהל FIA בעניינם היה "בלתי-רגיל" וכי העונש שנקבע להם הוא "בלתי-חוקי". כך יצא שכל המעורבים באחת מן הפרשות הקשות והמכוערות ביותר בתולדות פורמולה 1 נפטרו מעונש. כישלון זה הוא כישלון תקדימי מהותי, שיש לייחס ל-FIA ומקס מוזלי, נשיאו לשעבר; הוא כשלון המצביע על הפקרות מסוג חדש, שיש לטפל בה בהקדם ולמגרה עוד באיבה.

שורשיו של הכישלון כאמור, מלבד אלו הקשורים לדרך פועלם של היועצים המשפטיים של הארגון, שלא השכילו לחזות מבעוד מועד את החלטתו של בית המשפט הצרפתי ולהתריע בפני המועצה על חריגה מסמכות, קבועים בשני מחדלים חמורים של הארגון שבראשו עמד מוזלי. האחד, אי-קיומו של מנגנון או הליך מסודר לבחינת אופיים, כישוריהם ורמת מוסריותם של האישים המופקדים על ניהולן של הקבוצות והענקת רישיונות בהתאם, והשני ? אי-קיומם של גופים נפרדים לחקירה, שיפוט וענישה במקרה של עבירה על חוקי הארגון, קלה כחמורה.

אילו היו מחזיקים בריאטורה וסימונדס ברישיונות מתאימים מטעם FIA לביצוע תפקידם, כך בהתאם להחלטת בית המשפט בצרפת, הרי שלזה האחרון הייתה סמכות להענישם כפי שקבע. אילולא הייתה מועצת הספורט המוטורי העולמית הגוף החוקר, השופט והמעניש בהליך שהתנהל בעניינם של שני האישים ? ואולי חשוב מזה, אילולא היה מקס מוזלי, שיש לו אינטראקציה קבועה עם שכבה זו של בעלי תפקידים בקבוצות, העומד בראשה, ייתכן כי ההליך לא היה נחשב בעיני בית המשפט כ"בלתי-רגיל". רוצה לומר, בית המשפט הצרפתי ייחס משקל ליחסים העכורים שהתקיימו בין מוזלי ובריאטורה, ולטענותיו של זה האחרון בדבר מסע נקמה אישי שניהל נשיא FIA כנגדו.

הקרב בין בריאטורה ומוזלי, אולי גם FIA, כמוהו כקרב אגרוף וסביר להניח שהפעמון שבו צלצל בית המשפט הצרפתי הוא האות לסיומו של סיבוב, ולא לסיומה של המערכה. לז'אן טוד, נשיא FIA החדש, צפוי להיות חלק חשוב בדרך שבה יתפתח הקרב. שני הצדדים כבר החלו בהחלפת ההצהרות הפומבית הרגילה והבלתי-מחמיאה, ואולם אור הזרקורים צריך להיות מופנה למקום שבו אמורים לבוא הצעדים המקצועיים שבהם צריך ויכול לנקוט ז'אן טוד. עליו לפעול באופן מיידי כדי להביא לביטולם של שני המחדלים כאמור, שאפשרו את ההפקרות. עליו להקים מנגנון או הליך מסודר להענקת רישיונות לכל בעלי התפקידים בסדרה, ועליו גם לבחון מחדש את דרך פעולת הארגון במקרה של עבירה על חוקיו, ואת דרך חלוקת הסמכויות בין הגופים השונים הפועלים מטעמו.

מעבר לכך, מעניין יהיה לראות אם יממש את זכותו של הארגון לערער על החלטת בית המשפט. אם כן, הדבר עשוי להצביע על גודל השפעתו של מקס מוזלי על הארגון, לאחר פרישתו. גישה מעשית וחיובית יותר, כזו שתסייע במניעת התכתשויות פומביות ופרסום שלילי, היא זו שבה יכוננו ההליכים או המנגנונים לבחינת יכולותיהם ואופיים של בעלי תפקידים בסדרה, שהרי אז ניתן יהיה להשיג תוצאה זהה, היא הרחקתם של בריאטורה וסימונדס מהסדרה; והרי תיקון הליקויים כנדרש מחייב פעולה בדרך זו בכל מקרה.