כריס סילט, העורך לענייני עסקים של האתר PitPass פרסם מאמר ב-Telegraph ובו עמד על הסיבה האמיתית, לדעתו, שבגללה פורשים יצרני מכוניות מסדרת הפורמולה 1. סילט טוען במאמרו כי על מנת לכסות את העלויות שהן משקיעות בקבוצות הפורמולה 1 שלהן בלבד, על חמש היצרניות היה למכור קצת יותר מ-25,000 מכוניות (כולן יחד). את עיקרי טיעונו ניתן לסכם בטבלה הבאה (כל הנתונים הכספיים באלפי ליש"ט):

כפי שניתן לראות,פרארי נמצאת במצב טוב בהרבה משאר היצרנים בסדרה. כדי לכסות את ההוצאות שלה, עליה למכור 153 מכוניות בלבד. בתשעת החודשים הראשונים של 2009 מכרה פרארי 4,680 מכוניות, 346 פחות בהשוואה לתקופה הקודמת. הירידה במכירות היא הנמוכה ביותר מבין הקבוצות היצרניות, בשיעור של כ-7%.

טויוטה, לעומתה, מכרה 1.1 מיליון מכוניות פחות בהשוואה לתקופה הקודמת. החברה היפנית סבלה מירידה בשיעור ניכר במכירות, פי 4 מפרארי ויותר מכל קבוצה יצרנית אחרת בסדרה. לכך יש להוסיף גם את העובדה שטויוטה היא "הבזבזנית" הגדולה ביותר מבין חמש היצרניות, עם תקציב של כ-158 מיליון ליש"ט.

רנו נמצאת במקום לא רחוק מטויוטה, מבחינת כמות המכוניות הנדרשת למכירה, והדבר עשוי בהחלט לספק הסבר לצעדים שנקטה הקבוצה לאחרונה, על מנת לחלוק בנטל הפיננסי הנדרש.

יוצאת הדופן מבין הקבוצות היצרניות היא מרצדס. אף על פי שבהתאם לנתונים נדרשת היצרנית הגרמנית למכור יותר מכוניות מ-ב.מ.וו שפרשה, כמו גם העובדה שתקציבה גדול יותר בשיעור ניכר מאחותה הגרמנית, ושיעור הירידה במכירותיה שני רק לטויוטה ועומד על כ-20%, בחרה הקבוצה להישאר בפורמולה 1 – ואף להתחייב ולהשקיע בשיעור ניכר יותר. כל אלה עשויים להורות על הנסיבות שהביאו את חברת האם, דיימלר, לראות באור שלילי את החלטתה של מרצדס להשכיר את שירותיו של מייקל שומאכר ולהישאר בפורמולה 1.

לא מזמן הבאנו כאן את תגובתו של יווה ורנר, חבר המועצה המפקחת של התאגיד, שאמר בראיון לעיתון גרמני כי "עבור רבים מחברי המועצה זה בלתי-נתפס. הם היו מגלים הבנה רבה יותר אם מרצדס היו מחליטים לפרוש לחלוטין מפעילות בעסק היקר הזה שנקרא פורמולה 1".