בשעון של "אוטוספורט" כתוב שעוד 75 ימים נותרו לפתיחת עונת הפורמולה-1 של 2010, ואני חושב שמזמן כבר לא הייתה ציפייה כזו גדולה לעונת מרוצים כמו זו שבפתח.

בעוד חודשיים וחצי האור האדום ברמזור יכבה ואחד הקאמבקים המתוקשרים ביותר בהיסטוריה של הספורט יהפוך למציאות. מיכאל שומאכר ילבש על עצמו את הסרבל, יכנס למכונית השטוחה והצרה שלו, שהפעם, לשם שינוי, תהיה בצבע כסף, ויהיה חשוף לביקורת ברמה כזו שאני לא בטוח שהיה מורגל אליה עד כה, גם כשהיה אלוף עולם אין-ספור פעמים.

שומאכר בגרנד-פרי היפני ב-1996. מה יהיה על הקשר עם פרארי?

ראינו כבר קאמבקים גדולים בהיסטוריה שהצליחו יותר או פחות. מייקל ג'ורדן ב-NBA הוא דוגמה אחת, למרות שזו שאני הכי אוהב להשתמש בה היא חזרתו של לאנס ארמסטרונג, כמובן. בפעם הראשונה חזר ארמסטרונג לאחר המאבק המוצלח בסרטן ומשם המריא לעבר שיא זכיות של 7 פעמים בטור-דה-פראנס, מירוץ האופניים הקשה והיוקרתי ביותר בעולם. לאחר מכן פרש ובשנה שעברה החליט לחזור לחיים הקשים והסיזיפיים של רוכב אופניים מקצוען ? ועשה זאת די בהצלחה, יש לומר, כאשר למרות פציעה שחווה מעט זמן לפני הטור, הצליח לטפס אל הפודיום בפאריז פעם נוספת והשאיר לנו טעם של עוד. השנה הוא ינסה פעם נוספת.

רבים מהמבקרים של מיכאל שומאכר אומרים כי יש לו רק מה להפסיד בכך שהוא חוזר למסלול המרוצים, ואני טוען בדיוק ההיפך. אני חושב שיש לו רק מה להרוויח (מלבד כסף, כמובן) הוא יכול להרוויח את ההנאה שבנהיגה תחרותית ואת העיסוק בספורט שהוא כל כך אוהב. הוא לא צריך להוכיח כלום לאף אחד וכל הצלחה שלו תהא עבורו בונוס, כך בדיוק צריך לראות את זה. יכול להיות שהתחרות האמיתית בכלל תהיה בין מקלארן ורד-בול והמכונית של מרצדס כלל לא תהיה תחרותית, וגם אז לא יקרה כלום. הצוות ברון-שומאכר ידאג לעשותה טובה יותר, תסמכו עליהם.

בגרנד-פרי המכסיקני ב-1992. כמעט 20 שנה בפורמולה 1

ודווקא בגלל כל הדברים הללו, שומאכר יצטרך להתאמץ יותר מתמיד. הוא כבר לא צעיר ואמנם הוא מתאמן קשה מתמיד בחדר הכושר בכדי להשלים את החוסרים, אבל עוד לא נולד האדם שניצח את הגיל. מאחוריו ומצדדיו ינשפו אריות צעירים בדמותם של פטל, רוזברג והולקנברג ויחכו, רק יחכו שהאריה "הזקן" יצלע מעט בכדי לכרסם במעמדו (את מלך האריות ראיתם?), ועוד לא דיברנו על אלונסו והמילטון . אלונסו, במכונית "של" שומאכר בוודאי ירצה להראות לכולם שהוא האיש הנכון, במקום הנכון ובדיוק בזמן הנכון, מבחינתו ומבחינת פרארי. והמילטון? עליו אשמח לכתוב בנפרד. הרי הוא אמור להילחם בבן-זוג אנגלי כמוהו, אלוף כמוהו, שיקבל מכונית ממש כמו שלו.