אורך המסלול: 6.299 ק"מ
מספר פניות: 23
מספר ההקפות הנדרש להשלמת מרחק גרנד-פרי: 49
אורך ישורת הזינוק-סיום: 1,090 מטר
שיעור מזמן הקפה במצערת מלאה: 63-68%
זמן מקסימאלי במצערת מלאה להקפה: 14 שניות (1,050 מטר)
שיעור מזמן הקפה בבלימה: 15%
מספר החלפות הילוכים להקפה: 58
מהירות מרבית: 310 קמ"ש
מהירות ממוצעת: 210 קמ"ש
שחיקת צמיגים: בינונית
הצמדה נדרשת: בינונית  7/10
הפרש גבהים מרבי: 18 מ'
זמן שיא להקפה: 1:30.139   מייקל שומאכר, פרארי F2004

*נתוני בלימה, תאוצה, מהירות וזמן רלוונטיים לתוואי המסלול הישן.

המסלול בבחריין הוא מהצעירים בלוח המרוצים של סדרת פורמולה 1. הגרנד-פרי הראשון שנערך בו, בשנת 2004, כמעט בוטל, משום שקברניטי המסלול חששו שלא ניתן יהיה לסיים את עבודות ההקמה בזמן. ברני אקלסטון סירב לבקשתם לבטל את האירוע והמרוץ נערך במועד, אף על פי שהעבודות לא נסתיימו לחלוטין.

חזון הקמת המסלול מיוחס לנסיך סאלמאן בן-חאמד אל-כאליפה, שביקש להגדיל את הפופולאריות של הממלכה הקטנה ברחבי העולם.

את המסלול תכנן ארכיטקט המסלולים הגרמני הידוע, הרמן טילקה. הוא כולל שש קונפיגורציות שונות, בכלל זה גם מסלול אובאלי וישורת המיועדת למרוצי דראג. היציעים מסוגלים להכיל 45,000 איש, 10,500 מהם ביציע המרכזי. בקצהו הצפוני של המתחם האופרטיבי שוכן מגדל בן שמונה קומות הכולל חדרי אירוח לאח"מים, מסעדות ומשרדי הנהלה. עבודות הבנייה החלו בחודש דצמבר של שנת 2002 ועלותן נסתכמה ב-150 מיליון דולר.

בחריין אינטרנשיונל ממעוף הציפור. אמנות ערבית מקשטת את הדיונות

מיקומו של המסלול, 30 ק"מ דרומה ממנאמה, בירת בחריין, בלב ליבו של מדבר, מחייב את המארגנים לרסס באופן קבוע דבק שנרקח במיוחד מעל דיונות החול המקיפות את המסלול, על מנת למנוע מן הרוח להשיאן עימה אל תוך תחומי המסלול.

בשנת 2007 היה המסלול בבחריין הראשון לקבל את הפרס היוקרתי של המוסד למצוינות של FIA, על מחויבותו לבטיחות, מתקניו המתקדמים והסטנדרט הטכנולוגי הגבוה שבאמצעותו נשמרים מאפייניו אלה.

בשאר ימות השנה משמש המסלול בבחריין למרוצי דראג בעיקר.

התוואי החדש (משמאל), לעומת התוואי הישן

החל בעונת 2010 יערך גרנד-פרי בחריין בתוואי מסלול הסיבולת, הארוך ב-0.9 ק"מ והכולל שמונה פניות נוספות לעומת התוואי המקורי, זה שעליו נערכו המרוצים בשנים 2004-2009.  שינוי זה הביא, כמובן, לירידה במספר ההקפות הנדרש להשלמת מרחק גרנד-פרי, מ-57 ל-49. אורכו החדש של המסלול, בסך 6.299 ק"מ, יהפכו לשני באורכו בסבב, אחרי ספא.

שינוי התוואי, כך לפי המארגנים, נועד להציע פתרון לגידול במספר המכוניות בעונת 2010, לעומת עונות קודמות. מלבד זה, צפוי שינוי התוואי לגרום לירידת המהירות הממוצעת ולסייע בהורדת העומס על הבלמים.

גם בשנת 2005 עבר המסלול שינוי, אז מותנה קשת הפנייה מס' 4.

גרנד-פרי בחריין הוא השלישי, בדרך כלל, בלוח המרוצים של סדרת פורמולה 1. בעונת 2006 נערך בו מרוץ פתיחת העונה, כיוון שבאוסטרליה, בה מתקיים המרוץ הראשון באופן מסורתי, התנהל אירוע ספורט מקביל. בעונת 2009 היה גרנד-פרי בחריין למרוץ הרביעי בעונה ובעונת 2010 נקבע כי שוב יזכה לארח את מרוץ הפתיחה.

הזינוק למרוץ בעונת 2009

דרישות טכניות
כמעט כמו כל המסלולים בסבב, המסלול בבחריין דורש פשרה אירודינמית. מצד אחד ישנו מספר לא מבוטל של פניות איטיות ובינוניות, ומנגד, שלוש ישורות ארוכות שבסופן בלימה חזקה, המעודדות נהגים לעקוף, בפרט לאור רוחבו הנדיב של האספלט. לפיכך, לא כדאי להתפשר יתר על המידה על מהירותה הסופית של המכונית.

שחיקת הבלמים במסלול זה היא מן הגבוהות ביותר מבין מסלולי הסדרה. אחראיות לכך הן הפניות מס' 1 ו-4 בעיקר, כאשר בזו הראשונה נדרשים הנהגים לבלום את מכוניתם ממהירותה המרבית עד כדי 65 קמ"ש, על פני קצת יותר מ-100 מטרים של אספלט, תוך שהם נתונים לכוח של 5.15G (!) בשיא. בעונת 2010, לאור האיסור על תדלוקים והגידול במשקלן המינימאלי של המכוניות, צפויים הבלמים לחוות התעללות איומה עוד יותר.

האספלט המיובא מאנגליה זכה לשבחים רבים על מידת אחיזתו, אך בשל החול המכסה אותו נוטים הצמיגים להישחק במידה גבוהה למדי. עם זאת, לאורך סוף השבוע מתנקה המסלול, בדרך כלל, ומציע תנאים טובים יותר.

הטמפרטורות הגבוהות, האופייניות לאקלים מדברי, מחייבות את הקבוצות לצייד את המכוניות באמצעי קירור הולמים.

מעבר דרך ישורת המוסכים אורך כ-23 שניות ולהשלמת הקפה אחת נדרשים כ-3.3 ק"ג דלק.

ברידג'סטון נוהגת להביא לאירוע את התרכובת הרכה מאוד (Super-Soft) והבינונית (Medium).